<h1>פירוש רבינו יהודה אלמדארי מכת"י — ב"ב</h1>
<h2>דף כד.</h2>
[ב"ב קל"ח ע"א] כאן בצווח מעיקרו. מתחלה כשמסר לו את השטר התחיל צווח הולכך לא קנה שאין מזכין לאדם בעל כרחו והנותן עצמו לא תחזור לו שהרי סילק עצמו מהן אלא הפקר הן וכל המחזיק בהן זכה בהן כדאמרי' התם בכריתות [כ"ד ע"א] אמ' ריש לקיש הנותן מתנה לחברו ואמ' הלה אי אפשי בה כל המחזיק בה זכה בה. כאן בשתק ולבסוף צווח. קנה דכיון דקיבל השטר בשתיקה נתרצה לזכות במתנה ומאחר שזכה אינה יוצאה מרשותו עד שיתנם בלשון מתנה לאחרים או שיפקירם. כך פי' ר"ש ז"ל. ורבי' הרב ור"מ ז"ל פירש' בשכיב מרע.
<h2>דף כד:</h2>
(ב"ב מ"ג ע"א) [לשון הרי"ף] במידי דקא מסתלק מיניה. כדמפר' ואזיל. אמאי מעידין זה על זה נוגעין בעדותן הן. דכל זמן שלא חלקו לגמרי אם יטול שום מערער כלום מן השדה יפסידו שניהן ונמצא דלעצמו הוא מעיד. דכתב ליה. האי מעיד להאי מחזיק דין ודברים אין לי עמך בכל השדה אפי' על חלקי שהכל שלך ולשון חכמים הוא לומ' אין לי במקום לא יהא לי והילכך כיון דנתן לו חלקו מעיד לו עליה דלאו נוגע בעדותו הוא. והכי נמי הוה מצי לתרוצי בשהקנה לו חלקו אלא רבותא נקט לאשמועינן דכי האי גונא האוי לשון מתנה. מאי האוי. הרי אינו לשון מתנה אכתי נוגע בעדותו הוא. האומ' לחברו. שותף. אין לי עסק בה. כלומ' לא יהא לי עסק בה ומכלל אתה שומע הכל יהא שלך אלא שלא הוציא הדבר בפירוש מפיו. וידי מסולקת ממנה לא אמ' כלום. דאין זה לשון מתנה אלא לשון תפלה הלואי שלא יהא לי חלק בשדה זו וכל זמן שלא אמ' יהא נתון לך שדה זו לא יצא עדיין מרשותו, דאין זה הלשון אלא [כ]שהוא מתנה על דבר שהוא עתיד לזכות בו שלא יזכה בו כדאמרי' [לקמן מ"ט ע"ב] נחלה הבאה לו לאדם לאחר מיכן מתנה עליה שלא יירשנה, אבל מיכוון שהדבר כבר הוא שלו והוא אומ' לא יהא שלי לא אמ' כלום דבעל כרחו הוא שלו כל זמן שלא יתננו לאחרים. בשקנו מידו. שותף חבירו קנה מידו בקניין סודר דהשתא דאיכא קניין מועיל התנאי.
[ב"ב קל"ח ע"א] זיכה לו על ידי אחר. בפניו והוא שתק כשמסר לו השטר או הקנה בקנין סודר לאחרים לצורכו וכשבאו למסור לו השטר התחיל צווח. באנו למחלוקת. אם קנה אם לא קנה. והיו בהן עבדים. ומתוך כך צווח שאינו רוצה לזון את העבדים דאפי' למאן דאמ' יכול הרב לומ' לעבד עשה עמי ואני זנך אפי' הכי לא ניחא לי לעשות כן. רבן שני. מקבל מתנה. אוכלין בתרומה. מחמת השני דודאי קנה וכתי' וכהן כי יקנה נפש קניין כספו הוא יאכל בו. יורשין. כלומ' ראשון או יורשין ולרבן שמע' ב"ג לא סבירא הא דריש לקיש דאמ' בכריתות הנותן מתנה לחברו ואמ' הלה אי אפשי בה כל המחזיק בה זכה בה דסבירא ליה לרבן שמעון ב"ג דאדעתא דהכי יהב ליה דאי לא בעי לה מקבל מתנה תהדר ליה והכי מפ' לה בכריתות. ומיהו הילכת' כריש לקיש ובהך פלוגתא נמי הילכת' כרבנן. הוכיח סופו. שצווח על שתיקה שבתחלה דלא נתרצה במתנה אלא להכי שתק דגנאי הוא לו לצווח כל זמן שלא הגיעה מתנה לידו.
